'Halah
Daf 28a
משנה: נִתַּיי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבַּייְתוּר וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּיכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. בֶּן אֲטִיטַס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו יַיִן וְשֶׁמֶן וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַף הוּא הֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלֵם וְהֶחֱזִירוּהוּ שֶׁלֹּא יִקְבַּע הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. אֲרִסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו מֵאַפָּמֵיָא וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ הַקּוֹנֶה בְסוּרִיָּא כְקוֹנֶה 28a בְּפַרְוָור יְרוּשָׁלֵם.
Traduction
Nitaï, habitant de Thecoa (127)Comp. Neubauer, Géographie, p. 128-131., apporta de la Halla de Beithar (hors de la Terre Sainte), et on la lui refusa, ne sachant qu’en faire, de même que pour des habitants d’Alexandrie, qui en apportèrent de cette ville; et l’on ne reçut pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Ceboïm (128)Cf. ibid., p. 153, et ci-après, (Bikurim 1, 3) avant la Pentecôte, parce que c’était contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23,16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ. Lorsque Ben-Antimos apporta des premiers-nés de Babel à Jérusalem (129)Cf. Babli, Temoura 21a., on ne l’accueillit pas (en ce pays ce n’est pas dû), pas plus que l’offre du pontife Joseph, qui voulut apporter les prémices d’huile et de vin. Le même avait amené à Jérusalem ses fils et ses petits fils pour y célébrer la 2e Pâques (le 14 Iyar), et on le fit retourner chez lui (la 1re étant seule obligatoire), afin que l’exemple ne soit pas établi comme devoir. Ariston apportant des prémices d’Apamée fut accueilli; car, dit-on, l’acquisition faite en Syrie équivaut à celle qui serait faite aux environs (130)''en Gitin 8b (du Babli), Rashi traduit ce mot par '''' circuit ''''.'' de Jérusalem.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ניתאי איש תקוע. תקוע הוא מא''י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח''ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א''א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א''א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח''ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ:
הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'. שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן:
בן אנטינוס. ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח''ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח''ל לארץ:
הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו. לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס''ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י''א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים:
שלא יקבע הדבר חובה. שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני:
מאפמיא. שם מקום בסוריא:
מפני שאמרו הקונה בסוריא. כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם לִמְקוֹמָן. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵיפשַׁר לְאוֹכְלָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת. לְשׂוֹרְפָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה טְהוֹרָה נִשְׂרֶפֶת. לְהַחֲזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה יוֹצֵא מִן הָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ. הָא כֵיצַד מַנִּיחָהּ עַד עֶרֶב פֶּסַח וְשׂוֹרְפָהּ.
Traduction
R. Hiya a enseigné: l’on refusa leur halla, en raison de l’ordre donné de la remporter au point de départ. Est-ce possible, demanda R. Aba b. Zabdi? On ne saurait la manger sur place (en Palestine), de crainte que l’on dise avoir vu manger de l’oblation impure; ni la brûler, de crainte que l’on suppose avoir vu brûler de l’oblation pure (perdre ce que l’on pourrait manger); l’on ne saurait non plus les remporter, afin que l’on ne dise pas avoir vu emporter de l’oblation pure au dehors. Si donc on ne tient pas compte de ces craintes, pourquoi craint-on de la manger ou de la brûler? En effet, fut-il répondu, on attend jusqu’à Pâques, et alors il faut la brûler (ce qui évite le soupçon de la brûler indûment).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן. על שהביאו חלה מח''ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני':
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲנִי רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא שׁוֹתֶה יַיִן שֶׁלְתְּרוּמָה בְּעַכּוֹ שֶׁאָמַר זֶה הוּבָא מִקִּילִיקִיָּה וְגָֽזְרוּ עָלָיו וּשְׁתָייוֹ בִּסְפִינָה. וְאֵין בְּנֵי אָדָם טוֹעִין לוֹמַר שֶׁמְּבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶן לָאָרֶץ. נֹאמַר לֹא יָרַד לְעַכּוֹ אֵיכָן שְׁתָייוֹ מִן הַחוּט וּלְחוּץ מִן הַחוּט וְלִפְנִים נֹאמַר מִן הַחוּט וּלְחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ תֵימַר מִן הַחוּט וְלִפְנִים לֹא חָשׁוּ לְמַרְאִית הָעַיִן בִּסְפִינָּה.
Traduction
R. Simon b. Gamliel raconte avoir vu que Simon b. Cahana buvait du vin d’Acco (Acre), en disant l’avoir apporté de la Cilicie (hors Palestine), et à la suite de l’ordre donné on se mit à le boire en bateau. Mais, même là, n’y a-t-il pas à craindre que les hommes supposent avoir vu importer de l’oblation du dehors à l’intérieur? On répond qu’il n’est jamais descendu à Acco, le vin étant resté en bateau, où on l’a bu. Est-ce que le séjour du bateau dans l’eau avait lieu en dehors de la limite palestinienne (du fil imaginaire tiré d’une frontière à l’autre), ou bien à l’intérieur de cette limite? C’était à l’extérieur. R. Yona dit: même en supposant que c’était à l’intérieur de ladite limite, on n’éprouve pas de crainte pour l’apparence, parce que c’est en bateau. A quelle époque vivait Simon b. Cahana? Au temps de R. Eliezer (si donc on est d’avis de refuser la halla, c’est conforme au fait déjà exposé) (131)En (Demaï 3, 2), milieu, on retrouve le texte qui suit, et nous y renvoyons..
Pnei Moshe non traduit
אמר רשב''ג וכו'. תוספתא היא:
שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה. שם מקום בח''ל ועכו היא חצייה בא''י וחצייה בח''ל כדאמר לעיל בפ''ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח''ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה:
ואין בני אדם טועין וכו'. כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח''ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח''ל והוא בא לעכו וחצייה של א''י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א''י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם:
ואיכן שתייו. כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל''ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א''י מהחוט ולחוץ ח''ל וא''כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח''ל לארץ וקאמר הש''ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח''ל:
א''ר יונה דלא היא. דאפ''ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח''ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין:
אֵימָתַי הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא בִּימֵי רִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי לִיעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד סְייָג. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הֲוָה אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מוֹבָל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵתְעֲבַד כֵּן הָא אָֽזְלָא מוֹבְלָא דְּגַבְרָא. רִבִּי זְעִירָה כָשֵׁר כָּל כָּךְ. אֶלָּא מִילִּין דְּיָצְרָן שָׁמַע לָן נָעַבְדִּינָן.
Traduction
''Lorsque les habitants d’Alexandrie, est-il dit dans la Mishna, apportèrent la halla de leur ville, on la refusa''. Or, dit R. Aba-Maré, là aussi, il n’y a d’objection que selon R. Hiya le grand (à savoir, pourquoi ne leur a-t-on pas aussi prescrit de la manger en bateau)? C’est qu’à ce cas aussi, selon lui, s’applique la prescription faite d’avoir à la remporter au point du départ.
Pnei Moshe non traduit
אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר. כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר''א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ''ג דדמאי בהל''ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר''א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר''א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע''פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן:
אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בָּא מָרִי וְלֹא רִבִּי חִייָה רוֹבָא הִיא עוֹד הוּא אִית לֵיהּ וְגָֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם.
Traduction
''Les habitants de Har-Ceboïm, est-il dit, l’apportèrent, etc.'' —Comment se fait-il qu’ailleurs (132)(Terumot 11, 3) on dise de ne pas apporter les prémices à l’état liquide et que tantôt on le permette? —Voici, répond R. Ila au nom de R. Eleazar, comment il faut compléter la Mishna: on ne doit pas réduire en liquide les fruits apportés pour prémices, même après que leurs propriétaires sacerdotaux les ont acquis. Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on a comprimé (en liquides) des fruits offerts pour les prémices, on peut également les remettre en vertu de l’expression biblique (Ex 23, 19) tu apporteras? (Pourquoi n’est-ce pas permis même après l’acquisition des cohanim)? —On peut l’expliquer en disant que l’état liquide est permis lorsque, dès le principe, les produits ont été cueillis en vue d’être liquéfiés pour les prémices; tandis qu’ici il s’agit du cas où l’on n’a pas eu ce but en vue de suite. ''Le même Joseph, est-il dit, avait amené à Jérusalem, etc.''
Pnei Moshe non traduit
אנשי אלכסנדריאה וכו'. ולא ר''ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה''נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה''ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר''ח רבה וקאמר הש''ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר''ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר''ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה:
אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. תַּנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין עוֹשִׂין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֲפִילוּ מִשֶׁזָּכוּ בָהֶן בְּעָלִים. וְהָתַנֵּי דָּרַךְ בִּיכּוּרִים מַשְׁקֶה לַהֲבִיאָן מְנַיִין שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא. תִּייפְתָּר שֶׁלְּקָטָן מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן. וְכָאן לֹא לְקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.
Traduction
C’est conforme à l’avis de celui qui admet que le sacrifice pascal des femmes est volontaire. On a enseigné (133)Tossefta sur Pessahim 8., en effet, que la femme peut célébrer et consommer l’agneau pascal pour elle-même lors de la fête principale (le 15 Nissan); mais à la fête secondaire (au mois d’Iyar), elle pourra s’associer à d’autres (non être seule). Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, la femme peut aussi seule observer la seconde Pâques, fut-ce un jour de Shabat (en raison de son caractère obligatoire), et il va sans dire qu’elle le peut à la grande fête. R. Simon b. Eliezer dit: Pour la grande fête, elle peut s’associer à d’autres, non pour la secondaire. R. Meir se fonde sur ce que l’Exode (Ex 12, 3) dit: à chacun un agneau par famille; en dehors des hommes, c’est volontaire. R. Yossé déduit de ce même verset que la femme y est forcément comprise. Enfin R. Simon déduit du premier mot ''Ish'', que l’homme seul y est soumis, non la femme (''isha''). Les 2 autres sages en excluent seulement les enfants. R. Yona dit: ce n’est pas absolu, et même d’après celui qui admet l’obligation, on l’a refusée ''afin que l’exemple ne constitue pas un devoir''. —Ne semble-t-on pas dire qu’il ne faut pas l’offrir avant les deux pains de proposition et qu’au cas accompli c’est valable? —Non, car c’est un point fixé. —N’a-t-on pas enseigné aussi (sans égard pour l’exemple): bien que l’on ne doive pas importer des sacrifices du dehors, s’ils arrivent sans défaut (134)Temoura 3, 5., on peut les offrir? —Là, c’est différent, car la règle étant fixée il n’y a pas de confusion à craindre (135)Suivent quelques lignes que l'on retrouve déjà in-extenso en (Sheviit 6, 6), entier..
Pnei Moshe non traduit
אנשי הר צבועים וכו'. תנינן תמן בפי''א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע''מ כן ושם פירשתי ע''ש:
'Halah
Daf 28b
וְאַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר פִּסְחָן שֶׁל נָשִׂים רְשׁוּת. תַּנֵּי הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשׁוֹן לְעַצְמָהּ וְהַשֵּׁינִי טְפֵילָה לָאֲחֵרִים דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי לְעַצְמָהּ אֲפִילוּ בְשַׁבָּת וְאֵין צְרִיכָה לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. 28b רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח רִאשׁוֹן טְפֵילָה לָאֲחֵרִים וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁינִי. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. אִם רָצוּ שֶׂה לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת כָּל שֶׁכֵּן לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וַאֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר חוֹבָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר קוֹדֶם לִשְׁתֵּי חַלּוֹת לֹא יָבִיא אִם הֵבִיא כָּשֵׁר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן אִם בָּאוּ תְמִימִין יִקְרָבוּ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות. הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ''ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ''ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ''ח ובפ''ק דקידושין בסוף הלכה ז':
תני וכו'. כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ''ח דפליגי תנאי בהא:
לעצמה. דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות:
ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת. דקסבר בפסח שני הן חובה וא''צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת:
ר''ש בן אלעזר וכו'. קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא''כ מתני' כר''ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה:
מ''ט דר''מ. דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה:
מ''ט דר' יוסי. קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א''כ כ''ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני:
ר''ש ב''א. דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר''ש ב''א דאלו למ''ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני:
אמר ר' יונה דלא היא. ואפי' כמ''ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה:
ולא כן תנינן וכו'. כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ''ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח''ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן:
אֲרִסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו מֵאַפָּמֵיָא וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. וְיָבוֹאוּ בִּיכּוּרִין. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּיכּוּרִים בַּאֲחֵרַיּוּת הַבְּעָלִים. תְּרוּמָה אֵינָה בַּאֲחֵרַיּוּת בְּעָלִים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הֵן מְרַדְּפִין לְאַחֲרֶיהָ לְשָׁם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אריסטון וכו' תמן תנינן. לעיל בסוף פ''ו דשביעית אין מביאין תרומה מח''ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח''ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם:
ויביאו תרומה כצ''ל. וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א''כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת''ק אדר''ש דאיהו ס''ל שמביא מסוריא ולהת''ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ''ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר''ש והת''ק דר''ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ''א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת''ק ס''ל דאעפ''כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה:
הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה:
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source